זכרונות ילדות מאירופה!
כאשר הייתה רבקה בת שנתיים היא ואימה גרו ליד שכנים שהיו משפחה גוייה.היא היתה משחקת עם ילדתם, שהיתה גדולה ממנה בשנה, בחצר הבית. האבא של המשפחה הגויה היה ידוע באנטישמיות שלו ובשנאה כלפיי השכנות היהודיות שלו ולכן כאשר היה מגיע הביתה היתה רבקה רצה מהר ומתחבאת ממנו.
פעם אחת בשעה שרבקה וילדת השכנים הגויה שיחקו בחצר, ילדת השכנים באה ובלא כל סיבה לקחה גרזן וחתכה את היד של רבקה. במזל היא לא חתכה יותר מידי עמוק והיד נשארה שלמה. אך עדיין נשארו צלקות וחתכים בלתי הפכים.
רבקה רצה כואבת ומדממת הביתה טיפות הדם כמו עקבות אחריה בשלג הלבן עד שהגיעה לביתה. אימה הזדעזעה מכך ורבקה לא שיחקה יותר עם בת השכנים.
הילדה השכנה ספגה בבית כל כך הרבה אנטישמיות היא שמעה מה מספרים על יהודים ומתוך שנאה עשתה מה שעשתה. זו אחת ההוכחות כמה התעמולה של הנאצים במלחמה הייתה חזקה וגרמה לשנאה אפילו באנשים שהיו שכנים של יהודים ומכירים אותם הרבה שנים וחיים איתם בשלום.
בילדותה של רבקה היו קיימים המון קשיים עקב המלחמה המתמשכת. הרעב היה כבד מנשוא אנשים היו חיים מקליפות תפוחי אדמה וגושי מלח שהיו מלקקים כדי להיות ניזונים ממשהו. רבקה מספרת שאולי הסיבה היחידה שהיא שרדה באמת היא העובדה שאימה הניקה אותה עד גיל 3.
היו כל מיני מחלות כמו דיזינטריה וטיפוס ועוד.
רבקה בילדותה היתה נורא חולה מחוסר תזונה ואימה לקחה אותה לרופא שהיה גר מרחק 10 ק"מ מהבית שלהם. הרופא הסתכל על הילדה החולה ואמר לאימה שכדאי לה לזרוק את הילדה ושתתנחם בזה שבעתיד יהיו לה בנות חזקות יותר ובריאות יותר. האם ניסתה שוב והרופא אמר שאין לו זמן בשבילה וסגר את הדלת בפניה. האם הלכה משם בלי כל עזרה או תמיכה וכמובן החליטה להילחם על הילדה ולגדל אותה בכל זאת ולא לזרוק אותה. לאחר המלחמה היא פגשה את אותו רופא, הרופא זיהה אותה והסתכל על רבקה אותה ילדה שהוא אמר לה להיפטר ממנה, הוא לא זיהה ברבקה את הילדה החולה וחשב שציפורה אימה של רבקה שמעה לעצתו אך אז היא אמרה לו שזו אותה ילדה שהוא כינה "סמרטוט" ואמר לה לזרוק אותה ועכשיו היא בריאה. הרופא היה בהלם ונבוך ולא ידע מה להגיד.
אימה של רבקה היתה משאירה אותה כל יום בבית עם גוש מלח ללקק עד שהיתה חוזרת מהעבודה. אחרי יום עבודה אימה של רבקה היתה צריכה לעמוד בתור על מנת לקבל כיכר לחם אחד שממנו היא ורבקה היו חיות. לפעמים היו מוציאים אותה מהתור והיתה חוזרת הביתה בוכה על שלא הצליחה להשיג אוכל.
לפעמים היתה הולכת לתרום דם ועל כל תרומת דם היתה מקבלת כמות מסויימת של אוכל. היא תרמה כ-18 תרומות דם.
לאחר שאביה של רבקה חזר מן המלחמה הם עברו לעיר בילבה בפולין.הם הצטרפו לבית ילדים והוריה של רבקה היו מדריכים שם. בית הילדים בעצם היה מוסד שאסף ילדים מבתים אחרים, מיערות פרטיזנים, מבונקרים, ממנזרים ועוד. תמיד שהיתה הפצצה כלשהיא על איזור בית הילדים הם היו מתחבאים בתוך מכתשים שהיו נוצרים מהפגזות קודמות . יום אחד כאשר היתה הפגזה על האיזור נפל פגז לתוך המכתש שבו רבקה ואימה ועוד כמה אנשים התחבאו בו. כמה אנשים נהרגו וכמה נפצעו רבקה ואימה יצאו בלא נזק למזלן.
בית הילדים החליט שהוא מבריח גבולות לגרמניה על מנת להגיע לדרך מוצא מאירופה המאיימת . הם הלכו ימים ולילות, ק"מ רבים, בשלג בקור לבושים בסמרטוטים, חנו בכל מיני מקומות מזדמנים: פה איזה בית נטוש ופה איזה מנזר ופה איזה אוהל מאולתר. רבקה היתה ילדה חייכנית וצוחקת ותמיד במרכז העניינים מספרת סיפורים ומצחיקה את כולם. הם הבריחו גבולות לעיר רוזנהיים בגרמניה ושהו שם קרוב לשנתיים.
אביה של רבקה היה אוסף ספרי קודש מכל מקום שהוא רק מצא, המון ספרי קודש ושמר אותם בתיבה גדולה. לרבקה היו המון המון משחקים וגם הם נשמרו בתיבה גדולה.
המשפחה שלהם החליטה לעלות לארץ בעלייה בלתי לגלית ועלו על ספינת מעפילים.
שהודיעו להם על עלייה ארצה בחיפזון נשארו הספרים והמשחקים בעליית הגג בגרמניה.
posted by Kolangy Rivka @ 12:59 PM
0 comments
