חיפושים מאת רבקה קולנגי
אבי חיפש כל חייו קרובי משפחה. משפחה שנכחדה ואיננה. את ספור הכחדתה לא ידע. בתחילה היה המדור לחיפוש קרובים. היה מאזין לרדיו באופן קבוע. היו סרטים דוקומנטריים. הוא ראה את רובם כשהוא מקווה למצוא בהם פיסת מידע. הולך לישון כל לילה מאוכזב, כואב, עם פיסה נוספת של קרע בלב. לא יכול היה ליהנות מן המשפחה הפרטית שנבנתה ממש בעצם ימי המלחמה. אמי ואנוכי ילדתו הקטנה. אבא מצא אותנו בסוף המלחמה ממש במקום שהשאיר אותנו. בכפר קטן ונידח על גבול פולין אוקראינה. נשארנו שם, כיון שאמא חששה שלא ימצא אותנו אם נעבור למקום אחר. בעצם לאן יכלה לעבור לבדה, עם תינוקת בזרועותיה. שזעקה במראה היהודי שלה. אמא נראתה לא יהודית במראה החיצוני. עיניים כחולות, אפורות. שיער בהיר, יפה בחיצוניותה כבפנימיותה. שולטת בכמה שפות. כך יכלה להתערות בין תושבי הכפר. כך יכלה להבריח ולהציל את אבא, במנוסתם מן הבית מאימת הצבא הפולני, שרצה לגייסו ולשלחו לחזית הרוסית, משם לא חזרו. חשבו שיברחו לזמן קצר, עד יעבור זעם ונקלעו למלחמה בת 6 שנים. אפילו לא נפרדו ממשפחותיהם כראוי. היה ברור להם שישובו תוך כמה ימים. ולא כך היה. אבא ואמא היו ילידי פולין. צעירים ורוקמי חלומות חייהם. הכל נראה ורוד ומבטיח עד פלישת הגרמנים לפולין.אבא בא ממשפחה יהודית ענפה. היו לו חמש אחיות ואח. רוב אחיותיו היו נשואות ואמהות לילדים. פרט לאחותו הגדולה, יוכבד. הסיבה נודעה לי רק בבגרותי, כשאבא כבר היה במצב בו לא היה מסוגל לדבר בשל מחלתו. אמא החלה לטפטף חלקי סיפורים. בצר לה בשל מצבו הקשה של אבא, כמו נפתח סגור ליבה, יכולתי להשלים פיסות מידע מן הפזל הבלתי נודע של סיפור משפחתי. אבא גנז בלבו את סיפור חייו ולקחו עמו אל הקבר.אבא היה יתום מגיל שמונה. אחותו יוכבד גידלה אותו ואת אחיו והיתה להם כאם. לכן לא נישאה מעולם.כל חייו התרוצץ בארץ. חיפש פיסות מידע על מה שקרה ליקיריו ולא מצא דבר.יום אחד נודע לו שיכול להיות שאחותו חיה בירושלים. אחותו הקטנה חנהל'ה. אותה אהב מאוד. לפעמים היה יושב מולי, מביט בי בעיניים דומעות ולוחש מתוך כאבו: "את כל כך דומה לה" ומנגב את עיניו. מעולם לא סיפר יותר. פתאום ידיעה שכזו. את כל תקוותו טמן במידע הזה. אסף את הכסף לנסיעה לירושלים. לא היה פשוט לגייס סכום שכזה. הייתה זו תקופת הצנע. אבא עבד בעבודות מזדמנות. סכום הכסף לנסיעה נלקח מפת לחמם של בני המשפחה ובכל זאת, אסף את נפשו הנסערת וחפציו. קם ונסע.איני יכולה לשכוח את רגע שובו מן הנסיעה הזו. אבא חזר אל תוך אבלו. הסתגר, התמוטט ולא חזר אל עצמו מעולם. את מה שקרה שמעתי מפי אמא שסיפרה לחברה טובה ולא נועד לאוזני.אבא הגיע לירושלים מלא ציפיות שאולי, אולי נותר עוד אוד מוצל ממשפחתו הענפה. שם פגש את חנה, ניצולת שואה אף היא. שפ מפחתה דומה לשם משפחתינו. שם אביה כשם סבי. אפילו תאריך לידתם זהה. הם היו יחד במחנה ברגן בלזן. שלושה ימים אחרי השחרור מפטרה אחותו של אבי, ממחלה שפקדה אותו לפני השחרור. בשל המזון שניתן להם בידי המשחררים, שלא יכלו ולא ידעו שיש להאכיל את הניצולים במנות קטנות ולהריגלם לאכול בהדרגה. היא נפטרה ממש ליד אותה חנהל'ה שניצלה ויכלה להעיד על פטירתה. לאפשר לו להתאבל ולהיפרד מאחותו האהובה. מאז התאבל על משפחתו שנכחדה עד יומו האחרון. לא הצליח לשמוח שמחה מלאה ממשפחתו הצומחת ובונה ענף חדש בגזע המשפחה שנגדע.
posted by Kolangy Rivka @ 11:38 AM
0 Comments:
Post a Comment
<< Home